מהו יחס תשואת דיבידנד?
יחס תשואת דיבידנד הוא היחס בין הדיבידנד הנוכחי של החברה לבין מחיר המניה הנוכחי של החברה - זה מייצג את הסיכון הגלום בהשקעה בחברה.
יחס תשואת הדיבידנד מציין כמה משלם פירמה דיבידנדים בכל שנה ביחס למחיר נתח השוק שלה. זוהי דרך למדוד את כמות תזרים המזומנים שנחרשת לאחור עבור כל סכום שהושקע בתפקיד ההון. מכיוון שלא קיים מידע מדויק על רווחי הון, תשואה זו על דיבידנד משמשת כהחזר השקעה פוטנציאלי למניה נתונה. הוא מיוצג גם כסך תשלומי הדיבידנד השנתיים של החברה חלקי שווי השוק שלה, בהנחה שמספר המניות קבוע.
כפי שניתן לראות מהתרשים לעיל, לקולגייט תשואת דיבידנד בסביבות 2.36%; עם זאת, אמזון לא משלמת דיבידנדים ותשואה של 0%.
נוּסחָה
יחס תשואת דיבידנד = דיבידנד שנתי למניה / מחיר שוק למניה.
התשואות לשנה הנוכחית נאמדות בדרך כלל מאז התשואה של השנה הקודמת או התשואה הרבעונית האחרונה (שנתית לשנה) וחלוקה עם מחיר המניה הנוכחי.
דוגמא
מאפיית ג'ו היא מאפייה יוקרתית שמוכרת מגוון עוגות ומוצרי מאפה בארצות הברית. ג'ו רשום בבורסה קטנה יותר, ומחיר השוק הנוכחי למניה הוא 36 דולר.
נכון לשנה הקודמת, ג'ו שילם דיבידנדים בסך 18,000 דולר עם 1,000 מניות. לפיכך, התשואה המחושבת היא:
דיבידנד למניה = $ 18,000 / 1000 = $ 18.0
נוסחת יחס תשואת דיבידנד = דיבידנד שנתי למניה / מחיר למניה
= $ 18 / $ 36 = 50%.
המשמעות היא שהמשקיעים במאפייה מקבלים דיבידנדים של 1 דולר על כל דולר שהם השקיעו במשרד. במילים אחרות, המשקיעים מקבלים תשואה של 50% על השקעתם מדי שנה.
הבנת הכנסה לעומת צמיחה
הבה ניקח דוגמא להבנת מושג זה של הכנסה לעומת צמיחה.
מניית חברה א 'נסחרת כיום ב -25 דולר ומשלמת דיבידנד שנתי של 1.50 דולר לבעלי המניות שלה. מנגד, מניית חברת ב 'נסחרת בשוק המניות ב -40 דולר ומשלמת גם דיבידנד שנתי של 1.50 דולר למניה.
במקרה זה תשואת הדיבידנד של חברה א 'היא 6% (1.50 / 25), בעוד שהתשואה לחברה ב' היא 3.75% (1.50 / 40).
בהנחה שכל שאר הגורמים החיצוניים יישארו קבועים, אז משקיע המעוניין לעשות שימוש מיטבי בתיק הלקוח כדי להשלים את הכנסותיו יעדיף את התיק של חברה א 'מכיוון שיש לו תשואה גבוהה יותר בהשוואה לחברה ב'.
משקיעים המתכוונים לקבל תזרים מזומנים מינימלי מתיק ההשקעות שלהם יכולים להבטיח זאת על ידי השקעות במניות שידוע כי הם משלמים תשואות דיבידנד גבוהות יחסית ויציבות באופן קבוע. זו הצהרה שנוי במחלוקת כי דיבידנדים גבוהים גובים מחיר פוטנציאל הצמיחה של המשרד. הסיבה לכך היא שכל סכום מטבע שמשולם לבעלי המניות בצורת דיבידנדים הוא סכום שהחברה לא חורשת ממנו במאמץ להגדיל את נתח השוק שלה. בעוד ששכר עבור שמירת מניות בצורה של דיבידנדים עשוי להיראות אטרקטיבי בעיני רבים (הכנסה), בעלי המניות יכולים להרוויח תשואה גבוהה יותר אם ערך המניה שלהם עולה בזמן שהם מחזיקים בה (צמיחה). לפיכך, כאשר חברה משלמת דיבידנדים, היא כרוכה בעלות.
דוגמא - צמיחה לעומת הכנסה
לדוגמא, חברת ABC וחברת PQR מוערכות בשווי של 5 מיליארד דולר, מחציתן מגיעה מ -25 מיליון מניות בבעלות ציבורית בשווי 100 דולר לכל אחת. כמו כן, בהנחה שבתום השנה הראשונה שתי החברות מרוויחות 10% מערכן או מיליארד דולר בהכנסות. חברת ABC מחליטה לשלם מחצית מהרווחים הללו (500 מיליון דולר) לדיבידנדים לבעלי המניות שלה, ולשלם 10 דולר עבור כל מניה שתשואת הדיבידנד היא 10%. המשרד גם מחליט להשקיע מחדש את המחצית השנייה בכדי להשיג רווחי הון, ולהעלות את שווי החברה ל -5.5 מיליארד דולר (5 מיליארד דולר + 500 מיליון דולר) ולפייס למשקיעי ההכנסה שלה. חברת PQR, לעומת זאת, מחליטה לא להוציא דיבידנד ולהשקיע מחדש את כל הרווחים ברווחי הון ובכך להעלות את שווי PQR ל -6 מיליארד דולר (5 מיליארד דולר + מיליארד דולר), מה שעודד לעודד את משקיעי הצמיחה.
תשואות דיבידנד הן מדד לפריון ההשקעה, ויש הרואים בה שיעור ריבית שנצברה על השקעה. כאשר חברות משלמות דיבידנדים גדולים לבעלי המניות שלהן, זה יכול לתת אינדיקציה לגבי היבטים שונים של המשרד, כמו שהמשרד עשוי להיות מוערך כרגע או שזה ניסיון למשוך משקיעים חדשים וגדולים. מצד שני, אם חברה משלמת דיבידנדים מועטים או ללא, היא יכולה לתת אינדיקציה, החברה מוערכת יתר על המידה או מנסה לשפר את ערך ההון שלה. חברות מסוימות בענפים ספציפיים, כאשר הן מבוססות ומרוויחות בהתמדה, מצביעות לעיתים קרובות על תשואות בריאות על דיבידנדים למרות שהן מוערכות יתר על המידה, למשל בנקים ושירותים, במיוחד בשלטון.
בעוד שחברה עשויה לשלם דיבידנדים גבוהים לבעלי העניין שלה לאורך תקופה קבועה, יתכן שהמקרה לא תמיד יהיה זהה. לעתים קרובות חברות מצמצמות את חלוקת הדיבידנד שלהן או עוצרות אותן לחלוטין בתקופות כלכליות קשות או כאשר החברה מתמודדת עם זמנים מאתגרים משל עצמה, כך שאי אפשר לצפות שדיבידנדים יהיו תופעה קבועה מבחינת בעל המניות.
כמו כן, עיין במודל הנחות דיבידנד להערכות שווי.
יחס תשואת דיבידנד קדימה לעומת נגרר
ניתן גם לצפות את תשלום הדיבידנד העתידי של חברה, באמצעות שימוש בתשלום הדיבידנד השנתי האחרון שבוצע על ידי המשרד, או בחינת התשלום הרבעוני האחרון והכפלתו ב -4 כדי להגיע לנתון שנתי. הידוע בכינויו "תשואת דיבידנד קדימה", יש להשתמש בזהירות רבה מכיוון שאומדנים אלה תמיד לא יהיו בטוחים. ניתן גם להשוות תשלומי דיבידנד כאלה ביחס למחיר המניה במניה תוך שימוש במגמה של 12 החודשים האחרונים להבנת ההיסטוריה של הביצועים. מבחינה טכנית מכנים אותו "תשואת דיבידנד נגררת".
יחס קדימה
תשואה קדימה היא אומדן של דיבידנד שהוכרז בשנה מסוימת, המתבטא באחוזים ממחיר השוק הנוכחי. הדיבידנד הצפוי נמדד על ידי לקיחת תשלום הדיבידנד האחרון של המניה ולמידת אותו.
תשואת הפורוורד מחושבת כתשלום דיבידנד עתידי / מחיר השוק הנוכחי של המניה.
לדוגמא, אם חברה תשלם דיבידנד ברבעון הראשון של 50 סנט ובהנחה שהחברה תשלם דיבידנד קבוע להמשך השנה, אז החברה צפויה לשלם 2 דולר למניה בדיבידנדים להמשך השנה. אם מחיר המניה הוא 25 $, תשואת הדיבידנד קדימה היא [2/25 = 8%]
יחס נגרר
ההפך מתשואה קדימה הוא "תשואה נגררת", המציגה תשלומי דיבידנד בפועל של החברה ביחס למחיר נתח השוק שלה ב -12 החודשים הקודמים. במצב בו דיבידנדים עתידיים אינם צפויים מראש, שיטה זו לקביעת תשואה יכולה להיות שימושית יחסית כמדידת ערך.
חשיבות מניות הדיבידנד
מניות המשלמות דיבידנד הן יציבות
מניות שמשלמות דיבידנד יציבות מאוד. חשוב לציין כי יש לעקוב אחר מניות בלבד המציעות דיבידנדים לבעלי המניות. אם מניה מציעה דיבידנד גבוה בשנה הראשונה, ובהמשך התשואה נמוכה או לא עקבית, אין לראות במניות כאלה במסגרת תשואת דיבידנד גבוהה. היסטורית, מחירי השוק של מניות שמשלמות דיבידנד נחלשות פחות יחסית למניות שונות בעלות בטא נמוכות יותר. היתרון של מניות מסוג זה יכול להישאר גבוה בתקופות משבר כאשר שוק המניות נופל מכיוון שהן מספקות יציבות. הסיבה היא שהם ממשיכים לחלץ דיבידנדים גם בתנאי שוק מדוכאים, ובנוסף, מניות כאלה נוטות להתאושש במהירות מנפילה בשוק. מכאן, במקום למכור,משקיעים רבים מעדיפים לקנות מניות מניבות דיבידנד כאלה.
חוסן לקראש שוק
יהיה מספר גדול יחסית של קונים לתסריטים המניבים דיבידנד מאשר מוכרים שכן הם משתלמים יותר. במהלך תרחישים של התרסקות, מחיר השוק של המניות נוטה לרדת, אך מניות דיבידנד כאלה ירצו לעמוד גבוה בשוק בכך שימשיכו להציע סכום סביר של דיבידנדים. למשקיעים תהיה עדיפות לקנות מניות המניבות דיבידנד במהלך שפל בשוק המניות לתיק שלהם.
מועדף על ידי משקיעי ערך
משקיעי ערך רואים יחס תשואה דיבידנד גבוה כמדד ערך חזק. אם מניה איכותית מניבה דיבידנד גבוה, היא נחשבת למוערכת פחות. שיפור נתוני המכירות והרווח הם אחד המדדים הבסיסיים החזקים ביותר למניות איכות. מצב אידיאלי מנקודת מבט של משקיע יהיה רווחיות גבוהה וחובות נמוכים. אולם מצב כזה יתקיים בשלב הבגרות של המשרד. בדרך כלל, במדינות מתפתחות מצב כזה אינו זמין בקלות, ורוב החברות מעוניינות למנף את החובות הגבוהים במאזן שלהן.
חברות בוגרות נחשבות
חברות המחלקות את רווחיהן באופן קבוע באופן עקבי בצורת דיבידנד נחשבות לחברות מבוססות או רוויות. לממסד זה ניתן לצפות את הרווחים העתידיים. חברות לעולם לא ירצו להתאים את הנזילות לטווח הקצר כדי לחזר אחר המשקיעים ובעלי המניות. באופן כללי, כאשר משולמים דיבידנדים, זה אינדיקטור לכך שהם בשליטה מלאה על מצב הנזילות שלו. ברגע שההתחייבויות השוטפות שלה משולמות, רק אז חברה יכולה להציע דיבידנד לבעלי המניות שלה.
השקעה מחדש של דיבידנד משפרת את התשואה.
השקעה מחדש של דיבידנד משפרת עוד יותר את התשואה. על המשקיעים להשקיע באופן שיטתי כדי לצבור מניות מניבות דיבידנד. בדרך זו, לא רק שהם צוברים מניות חזקות בתיק שלהם אלא גם מגדילים את רווחי הדיבידנד הכוללים. קריטי באותה מידה להשקיע דיבידנד שזורם פנימה מכיוון שניתן להשתמש בכסף עודף זה לרכישת מניות דיבידנד רבות יותר שהן מחזוריות. יותר מניות משמעותן יותר דיבידנדים, המשמשים שוב לרכישת מניות נוספות.
מדוע למניות מסוימות יש תשואת דיבידנד גבוהה יותר?
אם מסתכלים על נפילת המשכנתא בסאב-פריים במהלך השנים 2007-09, יש חברות שהציעו דיבידנדים בטווח של 10% -20%, מה שעודד את הלקוחות להיאחז במניות, אבל זה היה רק בגלל שמחיר השוק של המניה ראה ספירלה כלפי מטה, שהביאה ליחס תשואת הדיבידנד גבוה יותר. בעת ניתוח מלאי תשואה גבוהה, תמיד חשוב לקבוע את הסיבה לתשואה הגבוהה של מניה.
ישנן שתי סיבות מדוע למניה עשויה להיות תשואה מעל הממוצע:
מס '1 - מחיר השוק תפס מחיר
כאשר מחיר מניה נופל במהירות, ותשלום הדיבידנד נשאר שווה, יחס תשואת הדיבידנד נוטה לעלות. למשל, אם מניית ABC הייתה 60 דולר מקורית עם 1.50 דולר, התשואה שלה תהיה 2.5%. אם מחיר המניה יירד ל -50 דולר ותישמר התשלום של 1.50 דולר לדיבידנד, התשואה החדשה שלו תהיה 3%. יש לציין כי לנוכח המצב, נראה שהתשואה מושכת משקיעי דיבידנד; זו למעשה מלכודת ערכית. תמיד חשוב להבין את התשואה הגבוהה של מניה. חברה שמציגה מחיר מניה שיורד מ- $ 50 ל- $ 20, אז היא אולי מתקשה וצריך לבצע ניתוח מפורט לפני ששוקלים צלילה במניות.
# 2 - האם מדובר ב- MLP או ב- REIT ?
שותפות מוגבלת או נאמני השקעות נדל"ן צוברים פופולריות מהירה בקרב משקיעי דיבידנד מכיוון שהם נוטים להציע יחסי תשואה דיבידנדים משמעותיים בהשוואה למניות המניות. נאמנויות אלה נוטות להציע דיבידנדים גבוהים מכיוון שהם נדרשים לחלק חלק מסיבי מרווחיהם (לפחות 90%) לבעלי המניות בצורה של דיבידנדים. נאמנויות אלה אינן משלמות מס הכנסה רגיל ברמת התאגיד, אך נטל המס מועבר למשקיעים.
מגזר יחס תשואה דיבידנד גבוה
זה לא כלל אגודל, אך בדרך כלל, הענפים שלהלן נחשבים ידידותיים לדיבידנד:
מס '1 - מגזר REIT
הגרפים שלהלן משווים את יחסי תשואת הדיבידנד של חלק מה- REIT בארה"ב - DCT Industrial Trust (DCT), Gramercy Property Trust (GPT), Prologis (PLD), Boston Properties (BXP) ו- Liberty Property Trust (LPT). נציין ש- REIT מספקים תשואה יציבה (2.5% -5.2% בדוגמה שלהלן).
מקור: ycharts
# 2 - מגזר הטבק
תחום הטבק בארה"ב הראה גם יחסי תשואה יציבים במהלך 5-10 השנים האחרונות. בתרשים שלהלן השווינו את פיליפ מוריס אינטל (PM), קבוצת אלטריה (MO) וריינולדס אמריקן (RAI). נציין כי חברות אלה נתנו דיבידנדים יציבים במהלך 5-10 השנים האחרונות.
מקור: ycharts
בדומה ל- REITs ו- Tobacco, גם מגזרים אחרים כמו טלקומוניקציה, Master Partnerships Limited ו- Utilities נוטים להראות יחס תשואת דיבידנדים גבוה יחסית.
סיכום
כמשקיע, פעם אחת צריך לשים לב לנקודות שלהלן תוך שמירה על מניות דיבידנד בתיק:
- יחס תשואת הדיבידנד מהווה שיקול חיוני למשקיעים מכיוון שהוא מייצג את התשואה השנתית שמשלמת מניה בצורה של דיבידנדים.
- משקיעים המבקשים הכנסה ממניות דיבידנד צריכים לשמור על ריכוזם במניות בעלות תשואה של 3% -4% לפחות ברציפות.
- על המשקיעים לקחת בחשבון גם את "מלכודות הערך", שחלק מהמניות יכולות להציע כדי לנפח את התשואות מהדיבידנדים.
- רוב המניות המציעות דיבידנדים עם תשואה גבוהה מאוד אומרים 10% בערך, נחשבות מסוכנות מאוד מכיוון שקיצוץ דיבידנד עומד מאוד על הקלפים.
- על המשקיעים לבחור בקפידה את מניותיהם ולא להחזיק את כל המניות בלבד, שהן בעלות תשואת דיבידנד גבוהה מכיוון שהדבר יכול להיות בעל השפעה שלילית בעתיד.
- יש לקחת בחשבון גם גורמים מקרו-כלכליים אחרים, כגון המדיניות הממשלתית שהוקמה וגם את מדיניות הכלכלה והמיסוי הקיימת. אם מדיניות כזו עקבית, השפעותיה יכולות להיות גלויות בביצועי החברה והתעשייה הכוללת.
פוסט שימושי
Original text
- דיבידנדים כרונולוגיה
- שותפות מוגבלת
- תשואת חוב
- תאריך דיבידנד לשעבר למניות <